ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
36271-02-13
23/02/2014
|
בפני השופט:
ירון בשן
|
| - נגד - |
התובע:
1. נורית כרמלי
2. מרדכי כרמלי
3. עינת מאור
4. יריב כרמלי
5. יעל כרמלי גלנטי
|
הנתבע:
רות בורנשטיין לייטנר פרלמן
|
|
החלטה
בפני שתי תביעות שהדיון בהן לא אוחד פורמאלית אך נושאן דומה. עניינן של שתי התביעות בטיפול שניתן לתובעים, לטענתם, בידי הנתבעת בהזדמנויות שונות מבלי שהייתה לה התמחות ברפואת שיניים תוך התחזות וביצוע תרמית. הנתבעת הואשמה בת"פ 3445-07 בהתחזות לאחר, התחזות כמורשה לטיפול בשיניים, מתן טיפול רפואי ברשלנות, תקיפה חבלנית, זיוף וקבלת דבר במרמה. טענתה לאי כשירות לעמוד לדין נדחתה והיא הורשעה ביום 1.6.2011, בין השאר, בגין התחזות לרופאת שיניים. היא ערערה ובע"פ 23716-09-11 התקבלו טענותיה, נקבע שהיא אינה כשירה לעמוד לדין ופסק הדין המרשיע בוטל.
כנגד התובעת הוגשו שתי תביעות אזרחיות. התביעה ת.א. 30891/07, הוגשה ביום 19.8.07 ע"י משפחת מי רז. התובעת יוצגה ע"י עו"ד שרי שהחזיקה בייפוי כוח שנחתם עוד לפני שטענה התובעת לאי כשירות בהליך הפלילי. עוד בדיון המקדמי שנערך ביום 26.7.09 נטען כי הקשר בין ב"כ התובעת לבין התובעת התנתק לאחר שהתובעת אושפזה בבית חולים "שלוותה". כן נטען כי התובעת אינה כשירה לעמוד לדין וכי כשירותה מתבררת באותה עת בהליך הפלילי. במקביל עלתה גם טענת התיישנות. בדיון שנערך ביום 15.10.09 הודיעה עו"ד שרי כי מרשתה נעלמה ולא ניתן ליצור עמה קשר. לטענתה, כל הקשר עם הנתבעת מתבצע בתיווכה של חברתה.
ביום 5.11.09, ביקשו התובעים לעקל את כספי הנתבעת המצויים בידי צד ג', עו"ד שרון גרשוני. בבקשה נטען כי התובעת מנסה להבריח שתי דירות מגורים שהיו בבעלותה ולהעבירם ברישום פיקטיבי ע"ש חברתה, גב' שמחה מזרחי מרח' לינקולן 8 בתל אביב. כעולה מתמציות רישום הנכסים בלשכת המקרקעין, הערת אזהרה אחת לטובת הקונה נרשמה ביום 10.4.06 לגבי נכס מקרקעין ברחוב פנחס רוזן 16 והערת אזהרה שנייה נרשמה ביום 16.7.06 לגבי נכס מקרקעין ברחוב יהודה המכבי 25 בתל אביב. הנכס שברחוב יהודה המכבי 25 נרשם על שם הקונה ביום 19.12.07. למיטב ידיעת בית המשפט, הבעלות בנכס ברחוב פנחס רוזן לא הועברה מעולם לאחר שהעברתו הותנתה בהסכמת גב' תמר נבו שבבעלותה חצי מהנכס. לפחות בזמן העברת הבעלות בנכס שברחוב יהודה המכבי, התובעת טענה לאי כשירות בבית המשפט. בית המשפט נעתר חלקית לבקשת העיקול וביום 3.12.09 הוגשה בקשה מטעם צד ג', המחזיקה בנכסי הנתבעת המעוקלים, להבהרה. לטענתה, הנכס שלגביו ניתן הצו כבר עוקל מכוח זכות העיכבון של המחזיקה שייצגה את הנתבעת בהליכים אזרחיים אחרים אך שכר טרחתה לא שולם.
ביום 25.2.2013 הוגשה התביעה בתא 36271-02-13 ע"י משפחת כרמלי באמצעות עו"ד גרשוני, שהיא גם המחזיקה בנכסי הנתבעת בהליך 30891/07 מכוח זכות העכבון. הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד גלעד ברמן אשר החל בייצוגה הרבה לאחר שהנתבעת טענה לאי כשירות. עיקר טענות הנתבעת בתיק זה מתמקדות בטענת ההתיישנות אך בפרוטוקול הדיון מיום 17.9.2013 טענה ב"כ הנתבעת כי היא לא טוענת לאי כשירות.
שתי התביעות נקבעו לדיון משותף בפני מותב זה אך לא אוחדו פורמאלית. בדיון מיום 17.9.2013 הודיעו הצדדים שהם שוקלים לפנות לגישור וביום 15.10.2013 הוגש הסכם גישור עם משפחת מי רז בלבד. מצד הנתבעת חתומים ד"ר שמחה מזרחי וב"כ הנתבעת בהליך זה. התובעת עצמה לא חתומה על הסדר הגישור. בית המשפט התבקש ליתן תוקף להסדר הגישור אך עו"ד גרשוני התנגדה לכך.
ביום 20.2.2014 התקיימה ישיבה נוספת. טיעוני הצדדים עוררו שאלות רבות וקשות. הנתבעת מיוצגת בשני הליכים שונים על ידי שני עורכי דין שונים. יפוי הכח המאוחר בזמן נחתם בעת שלטענת הנתבעת (הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי הקודם) היא לא היתה כשירה. הנתבעת עצמה לא משתתפת בפועל בהליכים. היא לא חתמה על הסדר הגישור וד"ר שמחה מזרחי חתמה עליו במקומה. אותה ד"ר שמחה מזרחי גם מחזיקה בנכסי הנתבעת. אם הנתבעת כשירה לנהל את ענייניה, מעוררת התנהלותה חשש שהיא מבריחה נכסים. אם הנתבעת לא כשירה, מתעורר החשש שנעשות בנכסיה פעולות שלא על דעתה ובניגוד לטובתה. בשני ההליכים מיוצגת הנתבעת על ידי שני עורכי דין שונים הטוענים טענות סותרות בנוגע לכשירותה וסמכותם לייצגה אינה ברורה.
בהליך הפלילי נבחנה כשירות הנתבעת לאור בסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, שעניינו אי-כשירותה לעמוד לדין מפאת חוסר יכולתה להבין את ההליך המתנהל כנגדה (ולא לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 שעניינו הגנת האי שפיות). ההבדל בין שתי טענות אלה אינו רק סמנטי כמפורט בסעיף 61 לפסק הדין שניתן בערעור הפלילי: "...במקרה בו הופסקו ההליכים על פי סעיף 170 לחסד"פ ניתן יהיה לחדש את הדיון בעתיד במידה ומצבו של הנאשם ישתפר ואילו כאשר חל הסייג שבסעיף 34ח' לחוק העונשין לא ניתן לחדש כלל את ההליכים הפליליים כנגדו". ככל שיימצא כי התובעת כשירה לנהל את ענייניה, לכאורה, לא תהיה מניעה לחדש את ההליכים הפליליים כנגדה.
לאור האמור נראה שיש הכרח שגורם אובייקטיבי האמון על האינטרס הציבורי ומסוגל להגן גם על האינטרס של הנתבעת עצמה, ישוב ויבחן את כשירותה. ככל שתמצא לא כשירה, יש לדאוג לכך שימונה לה אפוטרופוס, הן כדי להגן על האינטרסים שלה והן כדי שתפסק הפגיעה באינטרסים הלגיטימיים של התובעים. מכיוון שלתובעים אין מעמד בהליך כזה והנתבעת (ומייצגיה בהליכים שבפני) לא נוקטים יוזמה בענין זה, מן הראוי שתבחן מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליכים. כמו כן, יש מקום לבדוק, האם נעשו ברכושה של הנתבעת פעולות בלתי כשרות והאם יש תוקף לייפויי הכח שמכוחם הנתבעת מיוצגת בהליכים אלה.
המזכירות תמציא החלטה זו יחד ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיעשה כל שימוש ראוי בסמכויותיו.
ת"פ 1.4.14.
ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.